בעקבות המעורבות החשאית שלה בפעילויות מדיניות מחוץ לישראל, יש שסברו כי היא סוכנת מוסד, אך בריאיון איתה גולן הכחישה זאת.
ביוגרפיה
נולדה בשם תמר כנפי וגדלה בחיפה. כנערה הייתה פעילה בקן "השומר הצעיר" בעיר ולמדה בתיכון חוגים. שירתה בצה"ל בגרעין נח"ל, וב-1953 עברה לקיבוץ להב, שם פגשה את אביהו גולן ונישאה לו. בני הזוג גולן יצאו לאתיופיה ב-1961, בשליחות משרד החוץ, כדי ללמד שם במכללה מקומית. בזמן שהותם שם נהרג אביהו גולן בתאונת דרכים.
לימים גולן יצאה לניו יורק בשליחות הסוכנות היהודית. היא סיימה שם לימודי דוקטורט במשפט וממשל באוניברסיטת קולומביה היוקרתית, עם התמחות באפריקה.
בתום מלחמת ששת הימים מונתה לשליחה באפריקה של "מעריב", ולזמן קצר גם של "על המשמר". במקביל הייתה אז גם כתבת של גלי צה"ל, של הבי-בי-סי וכן של "האובזרבר" הלונדוני. בשנות ה-70 גולן עברה לפריז, שם שימשה ככתבת "מעריב". בפריז הייתה מקושרת לדמויות פוליטיות ולפעילי זכויות אדם מכל העולם. באחת משליחויותיה העיתונאיות היא נסעה לסוריה.
במקביל לעבודתה העיתונאית, סייעה למערכת הביטחון והעבירה מידע על מדינות אפריקה, בין היתר מידע שאספה במהלך פגישותיה כעיתונאית עם מנהיגי היבשת. בתקופה בה שהתה בפריז שותפה במאמצים להשגת מידע על גורלו של רון ארד, ואף קיבלה על כך עיטור רשמי.
ב1994 מונתה לשגרירה הראשונה של ישראל באנגולה וכיהנה בתפקיד כשבע שנים. בסיום כהונתה כשגרירה חזרה לאנגולה לבקשת נשיא הרפובליקה, כדי לסייע בכינון הוועדה הלאומית ללוחמה במוקשים, וזאת כמומחית מטעם האו"ם.
בתום שליחותה בחו"ל חזרה להתגורר בקיבוץ להב והייתה פעילה בולטת של ארגון מחסום ווטש. היא הייתה מיוזמי התוכנית ללימודי אפריקה במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. ב-2009 ייסדה את מרכז אפריקה באוניברסיטת בן-גוריון: מרכז רב תחומי לקידום מחקר, הוראה, שיתופי פעולה אקדמיים, כנסים ואירועי תרבות ופרויקטים חברתיים והתנדבותיים ביבשת השחורה.
כשבריאותה הלכה והתדרדרה היא שמה קץ לחייה ב-30 במרץ 2011 בחדר בבית מלון בחיפה. גולן הובאה למנוחות בבית העלמין שדה יהושע בחיפה. במכתב שהשאירה כתבה כי היא עייפה מלהרגיש כמו דון קישוט לנוכח ”המציאות ההופכת את העם שלנו והמדינה שלנו למפלצת נוראית של כיבוש אכזרי, וחלקים בעלי אופי פשיסטי”, וכן לנוכח המצב בחוף השנהב ובאנגולה.
מרכז אפריקה באוניברסיטת בן-גוריון נקרא כיום על שמה.
חיים אישיים
תמר גולן הייתה נשואה לאביהו גולן, אותו הכירה בקיבוץ להב בעת שהתגוררה שם. אביהו גולן נהרג לנגד עיניה מפגיעת משאית צבאית באתיופיה. מאז לא נישאה, אך נטען שניהלה קשרים רומנטיים אחדים. קשר שגולן אישרה את קיומו בספר שכתבה, היה עם כבירו, שגריר ניגריה בקונגו, בנו של אמיר מוסלמי. היא נאלצה לעזוב את קונגו ולהיפרד ממנו, לאחר שחלתה אחרי ניסיון להרעילה, שנועד לחבל בקשר, והצליח. כמו כן ניהלה גולן רומן סודי עם מי שהיה המפקד הכללי של צבא מצרים, הגנרל מוחמד עבד אל-ע'ני אל-גמאסי, לאחר שהודח מתפקידו כשר המלחמה בידי הנשיא אנואר סאדאת. אנשי המודיעין הישראלי והמודיעין המצרי ידעו על הקשר האינטימי עם הגנרל המודח, אך לא התערבו בכך.
דמותה הייחודית
תמר גולן הייתה עיתונאית יוצאת דופן במידה רבה, ופעילותה העיתונאית חרגה פעמים רבות מהמקובל במקצוע. היא בלטה גם בהופעתה החיצונית, במסעותיה באפריקה כשהיא לבושה תמיד בלבן, מאז שבן-זוגה הראשון נהרג.
בנוסף לתואר הדוקטור שרכשה, היא העמיקה מאוד את ידיעותיה על ארצות אפריקה במהלך עבודה העיתונאית, ואף שימשה מומחית מטעם האו"ם. היא השתמשה בכישוריה האישיים כדי לבנות קשרים עם בעלי תפקידים רמי דרג, ולעיתים עשתה זאת תוך מעורבות אינטימית. עם זאת, לא ידוע על קשר קרוב שיצרה רק כדי להשיג ידיעה או לקדם אינטרס מדיני, ונראה שקשריה האינטימיים נבעו ממניעים רומנטיים אמיתיים.
בנוסף להיותה עיתונאית מדווחת, עסקה בפעילות מדינית, דיפלומטית, מודיעינית, הומניטרית ובפעולות ייעוץ לממשלות של מדינות היבשת; על פי עדותה, ניסתה ככל יכולתה להפריד בין התחומים, אך הודתה, שלא תמיד הצליחה בכך. פעילותה הייחודית כעיתונאית המעורבת רגשית במושא הדיווח עוררה שאלות אתיות באשר למידת ההשפעה של העיתונאי של המאורעות. לדוגמה, בשנת 2009 סיפרה שבזכות ידידותה עם חסן תוהאמי החלו להתקיים מפגשים חשאיים בין מנהיגים ישראלים למצריים, ואלו היו בין הגורמים שהביאו לביקורו ההיסטורי של נשיא מצרים אנואר סאדאת, ולהסכם השלום. מיד אחרי הביקור, הייתה בין העיתונאים הראשונים שביקרו ודיווחו מקהיר.
גולן ראתה עצמה כמחויבת בראש ובראשונה לרווחתם של בני אדם, וטענה שלשם כך ויתרה פעמים רבות על סיפורים עיתונאיים חשובים, במקרים שבהם פרסום הסיפור עלול היה לפגוע בפעילותה ההומניטרית. למשל: עיסוקה למען פירוק שדות מוקשים, שגרמו לנפגעים רבים, בעיקר ילדים. ובנוסף לכל אלה, שימשה כשגרירה במשך תקופה ארוכה מהמקובל; ולאחר שסיימה את תפקידה הדיפלומטי, המשיכה לפעול באותה מדינה בתחום הומניטרי, וללא קשר למדינת ישראל.
סרט תיעודי על חייה
בשנת 2026 הוקרן בפסטיבל דוקאביב הסרט "האישה בלבן" העוסק בחייה של גולן, שביימה עמנואל מאייר.
ספריה
שחור-לבן, לבן-שחור: ראשי פרקים באפריקה של ימינו, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1986
אפריקה, אפריקה, הוצאת דומינו, 1988 (עם אמנון דנקנר)
גורילות ודיפלומטיה, הוצאת עם עובד, 2006 (עם ד"ר תמר רון)
קישורים חיצוניים
לזכרה של תמר גולן מתוך אתר מרכז אפריקה על שמה, אונ' בן-גוריון
יוסי מלמן, רציתי לשנות את העולם, באתר הארץ, 7 ביוני 2006
גדעון לוי, תמר גולן, אשת האקדמיה ושגרירת ישראל באנגולה לשעבר, הלכה לעולמה, באתר הארץ, 31 במרץ 2011
עידו דיסנצ'יק, הגדולה מכולם: חייה של הלוחמת תמר גולן, באתר nrg, 31 במרץ 2011
אמירה לם ורונן ברגמן - דפי תמר, ידיעות אחרונות, 7 ימים - 8 באפריל 2011
אלי אשד תמר גולן האישה בלבן ויבשת אפריקה, יקום תרבות, יולי 2026
סמדר שילוני, הרומן עם גמאסי, הקשר למוסד - והסוף הטרגי: מי באמת הייתה "האישה בלבן"?, באתר ynet, 30 באוקטובר 2026
תמר גולן (1934-2011), דף שער בספרייה הלאומית