היסטוריה
בראשית ימיה של המדינה ייצגו אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל את הציבור החרדי שהצביע לכנסת. עם השנים, פועלי אגודת ישראל דעכה ובבחירות לכנסת העשירית לא עברה את אחוז החסימה. באגודת ישראל היו שותפים חסידים, ליטאים וספרדים, הגם שהספרדים כמעט שלא יוצגו בכנסת. בתחילת שנות ה-80 נוצר פילוג קשה בין החסידים והליטאים, שתרם להקמת מפלגת ש"ס ובהמשך להקמת דגל התורה של הליטאים, כך שאגודת ישראל נותרה מפלגה חסידית בעיקרה. בבחירות לכנסת ה-12 התמודדו אגודת ישראל ודגל התורה חזיתית זו מול זו. לקראת הבחירות לכנסת ה-13 והעלאת אחוז החסימה ל-1.5% החליטו שתי המפלגות לרוץ ברשימה משותפת שנקראה יהדות התורה המאוחדת. האיחוד כלל בתוכו גם את הרב יצחק חיים פרץ שפרש ממפלגת ש"ס, בניסיון למשוך את הציבור הספרדי, ואת אברהם ורדיגר כנציג פועלי אגודת ישראל, שקיבל ייצוג במסגרת הסכם רוטציה. לאחר הבחירות, משהתברר שהרב פרץ לא הביא עמו קהל ספרדי משמעותי, הוא נתבקש לפרוש מהכנסת וכך אכן עשה.
בבחירות לכנסת החמש עשרה ב־1999 אימצה הרשימה את השם "יהדות התורה המאוחדת והשבת", שבבחירות לכנסת השש עשרה ב־2003 קוצר ל"יהדות התורה והשבת", המשמש את הרשימה עד היום.
שתי המפלגות המרכיבות את רשימת יהדות התורה מתפקדות בכנסת בסיעה משותפת, אך כמפלגות עצמאיות. למפלגות מועצות גדולי תורה נפרדות ורק לעיתים נדירות הן מקיימות ישיבה משותפת. בשלהי כהונת כל הכנסות עד ה-25 (למעט הכנסות ה-15, ה-18 וה-19) התפצלה סיעת יהדות התורה למרכיביה, והתנהל משא ומתן מחודש על ריצה משותפת. בכל הפעמים המשא ומתן הסתיים בהצלחה, ושתי המפלגות רצו שוב ברשימה משותפת. לעיתים עלו היחסים על שרטון עוד במהלך כהונת הכנסת. למשל, בינואר 2005 החליט ח"כ אברהם רביץ להגיש את בקשת ההיפרדות לשתי הסיעות לוועדת הכנסת לאחר שיו"ר הסיעה המשותפת, ח"כ יעקב ליצמן, החל לכהן כיו"ר ועדת הכספים של הכנסת, בתיאום עם הקואליציה, בניגוד להוראות הרב יוסף שלום אלישיב, שחייבו את דגל התורה להישאר באופוזיציה.
ב-2008 התמודד מאיר פרוש, יו"ר סיעת שלומי אמונים (סיעה בתוך אגודת ישראל המייצגת את החסידויות הקטנות יותר) על ראשות עיריית ירושלים, אך לא נבחר, בין היתר בשל סכסוך עם חסידות גור. הסכסוך גרם לתומכים רבים של יהדות התורה שלא להצביע לה בבחירות לכנסת ה-18. בבחירות אלו ירד כוחה של הרשימה לחמישה מנדטים.
לפני הבחירות לכנסת התשע עשרה חל פיצול בציבור הליטאי, כאשר הפלג הירושלמי בהנהגתו של הרב שמואל אוירבך הגיש רשימה לכנסת בשם נצח, אולם לקראת הבחירות הגיעו אנשי נצח להסכמה עם נציג חסידות גור וחמישה ימים לפני הבחירות, הסירה נצח את מועמדותה.
בבחירות לכנסת ה-20 השיגה יהדות התורה כ-210 אלף קולות, על אף שמחנהו של הרב אוירבך לא השתתף בהן. בשל שיעור ההצבעה הגבוה הצטמצם כוחה של הסיעה לשישה מנדטים בלבד (ארבעה לאגודת ישראל ושניים לדגל התורה).
בכנסת העשרים היו סיעות יהדות התורה והבית היהודי "שיאניות החקיקה" לחבר כנסת. חברי הכנסת של שתי הסיעות חוקקו 6.75 חוקים בממוצע, בניכוי שרים וסגני שרים.
הרשימה זכתה ב-8 מנדטים בכנסת ה-21, ו-7 ב-22 וה-23. במהלך הכנסת ה-23 נחקק החוק הנורווגי ולצד חברי הכנסת היו לה גם שר ושני סגני שרים.
בכנסת העשרים וארבע עמד בראש הרשימה משה גפני מדגל התורה, בהתאם להסכם רוטציה שנחתם ב־2019. בבחירות לכנסת העשרים וחמש מונה שוב לראשות הרשימה נציג חסידות גור, יצחק גולדקנופף. הרשימה זכתה בבחירות אלו ב־7 מנדטים.
בבחירות לכנסת העשרים ושש, בהתאם להסכם הרוטציה, עומד בראש הרשימה יו"ר דגל התורה. מועמדי שלומי אמונים ובעלז מטעם אגודת ישראל נרשמו ביהדות התורה על שם מפלגת "חומת תורת ישראל", ויהדות התורה הורכבה רשמית משלוש סיעות.
הרכב האיחוד
החל מהבחירות לכנסת ה-14, בשנת 1996, הוסכם שפילוח המצביעים הוא 60%-40% לטובת אגודת ישראל, ומשכך התגבשה חלוקה שעל פיה אגודת ישראל קיבלה את המקומות 1, 3, 5, 6 ברשימה, בעוד דגל התורה קיבלה את המקומות 2, 4. עם השנים, בעקבות טענות מצד דגל התורה לתת-ייצוג, הוענקו המקום השביעי והשמיני לדגל התורה.
כן נקבעו הסכמי רוטציה להסדרת החלוקה בין דגל התורה ואגודת ישראל ובתוך אגודת ישראל. במקרה של ארבעה מנדטים בלבד, נקבע שנציג דגל התורה במקום הרביעי, יפנה מקומו באמצע הקדנציה עבור נציג אגודת ישראל. כך אכן היה בכנסת ה-14, כאשר משה גפני התפטר כדי לפנות מקום לאברהם לייזרזון. במקרה שהרשימה קיבלה חמישה מנדטים, נקבעה רוטציה בתוך אגודת ישראל, וכך היה בכנסת ה-16, כאשר ישראל אייכלר התפטר לטובת שמואל הלפרט. במקרה של שישה מנדטים נקבע שנציג אגודת ישראל יתפטר בחצי הקדנציה לפנות מקום לנציג דגל התורה.
בשנת 2005, בעקבות סירובו של ישראל אייכלר להתחייב כי יכהן שנתיים בלבד במסגרת הרוטציה, הוצב ברשימה במקומו יעקב כהן.
במהלך השנים טענו אנשי דגל התורה שיחסי הכוחות השתנו לשיעור של 50%-50% ולכן יש לשנות את הרכב הרשימה בבחירות הארציות ובבחירות לרשויות המקומיות. בבחירות המוניצפליות לעיריית ירושלים שהתקיימו ב-30 באוקטובר 2018 התמודדו שתי המפלגות בנפרד. דגל התורה השיגה שישה מושבים לעומת שלושה לאגודת ישראל.
בעקבות זאת, בינואר 2019, לקראת הבחירות לכנסת ה-21, חתמו הסיעות על הסכם לחלוקת המקומות באופן שווה. לפי ההסכם, בכנסת ה-21 תקבל אגודת ישראל את המקומות האי זוגיים ודגל התורה תקבל את המקומות הזוגיים, ובכנסת הבאה להפך. אם הסיעה תיכנס לקואליציה ותקבל שלושה תפקידים - תקבל דגל התורה את התפקיד הבכיר השלישי, ובממשלה שלאחריה להפך בעקבות פיזור הכנסות העשרים ואחת והעשרים שתיים, זמן קצר לאחר הבחירות, הוחלט לדחות את קיום ההסכם ולכן בכנסת ה-23 קיבלה אגודת ישראל שוב את המקומות האי זוגיים. בבחירות לכנסת ה-24 הוחלט שדגל התורה יקבלו את כל המקומות האי-זוגיים כלומר שח"כ משה גפני יהיה ראש המפלגה. והוא יקבל גם את התפקיד החשוב (שלמעשה יהיה התפקיד אותו ירצה),
בכנסת העשרים ושש נקבע כי דגל התורה תקבל את המקומות האי־זוגיים וכן את מקום 10 ברשימה. בנוסף, שלומי אמונים ובעלז נרשמו על שם מפלגה חדשה, "חומת תורת ישראל".
התנהלות
שתי המפלגות נהגו במשך שנים רבות שלא למנות שרים מטעמן בממשלה, אלא רק סגני-שרים, כדי לא לשאת באחריות לפעולות הממשלה, שחלקן מנוגדות להשקפת עולמן. למרות זאת, ב-2015 מונה יעקב ליצמן לשר הבריאות בעקבות עתירה לבג"ץ שהגישה מפלגת יש עתיד, בטענה שכהונה של סגן שר ללא שר מעליו אינה חוקתית ופוגעת בתפקוד הממשלה. אך בעקבות משבר הרכבת שפרץ במושב החורף של 2018 התפטר ליצמן מתפקידו כשר וחזר לכהן כסגן שר לאחר שאושר תיקון בחוק יסוד: הממשלה המאפשר אצילת סמכויות של שר (אם השר הוא ראש הממשלה) לסגן שר. ב-29 בדצמבר 2019 חזר ליצמן לכהן כשר הבריאות. מדובר בעמדת ההנהגה הדתית החסידית של אגודת ישראל. ההנהגה המקבילה, הליטאית, לא עסקה בנושא, משום שתפקידים אלה בכל מקרה לא הוצעו מעולם לאנשיה, ובנובמבר 2022, לאחר הבחירות לכנסת העשרים וחמש, כשהדבר הפך לרלוונטי, הודיע מנהיג דגל התורה, הרב גרשון אדלשטיין, כי הוא דבק במדיניות הישנה ומתנגד למינוי לתפקיד שר.
כמו מפלגות חרדיות אחרות, ברשימות המפלגה לאורך השנים ישנם גברים בלבד.
הסיעה שואפת, כמו גם אגודת ישראל לפניה, לעמוד בראשות ועדת הכספים של הכנסת.
החל מהקמתה ועד לבחירות בשנת 2015 נהנתה המפלגה מגידול מתמיד בקולות שקיבלה וזאת בהתאם לגידול האוכלוסייה החרדית במדינה (מכ-86,000 קולות שקיבלה המפלגה ב-1992 ועד ל-280,194 קולות שקיבלה ב-2022).
לקראת הבחירות לכנסת העשרים ואחת פתחה המפלגה לראשונה דף פייסבוק.
מנהיגיה הרוחניים של המפלגה הם חברי מועצת גדולי התורה. בפילוג של שנת תשמ"ט הקימה דגל התורה מועצת גדולי התורה משלה. במועצה החסידית בולטים אדמו"רי גור, ויז'ניץ ובעלז, שלכל אחד מהם בדרך כלל גם נציג בכנסת. לצדם מכהנים גם אדמו"רים הקשורים לסיעת שלומי אמונים.
עמדות פוליטיות
יהדות התורה מחזיקה בעמדות לא-ציוניות חרדיות. עמדותיה של המפלגה קרובות יותר לאלו של מחנה הימין, בשל מאפייניו השמרניים יותר בנושאי דת ומדינה. עם זאת, בנושאים כלכליים המפלגה תומכת בגישה סוציאל-דמוקרטית, בשל החולשה הסוציו-אקונומית של מצביעיה. בשנת 2013 יזם משה גפני (שמשך שנים רבות משמש יו"ר ועדת הכספים) 'תוכנית כלכלית אלטרנטיבית' יחד עם יו"ר מרצ זהבה גלאון.
לקראת הבחירות לכנסת העשרים ושתיים חתמה יהדות התורה על הסכם מול קבוצה דתית לאומית בראשות הרב דוד חי הכהן ולפיו המפלגה לא תתמוך בנסיגות משטחי ארץ־ישראל, תדאג למוסדות חינוך דתי־לאומי בתמורה לתמיכתם ברשימה.
בזירה המוניציפלית
על אף שלאורך השנים חלה בישראל ירידה הדרגתית במעורבות של המפלגות הארציות בזירה המוניציפלית, המפלגות החרדיות עדיין פעילות מאוד בזירה זו, וכך גם מפלגת יהדות התורה על סיעותיה השונות. בעבר העמידה יהדות התורה רשימה אחת בכל רשות מקומית שבה התמודדה: לעיתים רשימה של דגל התורה, לעיתים רשימה של אגודת ישראל ולעיתים רשימה משותפת. על רקע הגידול בחברה החרדית והתרבות הפיצולים והמאבקים הפנימיים בה, בשתי מערכות הבחירות האחרונות (2018 ו־2024) חל גידול ניכר במספר הרשויות שבהן התמודדה יותר מרשימה אחת של יהדות התורה, ובבחירות 2024 הדבר התרחש בעשר רשויות.
מספר המנדטים לו זוכות רשימות מקומיות המתמודדות מטעם הסיעות השונות של יהדות התורה עלה בהדרגה עם השנים: בבחירות 2008 הוא עמד על 84, בבחירות 2013 על 101, בבחירות 2018 על 116 ובבחירות 2024 הגיע לשיא של 136 מנדטים. השוואה בין הסיעות השונות מלמדת כי כוחה של דגל התורה גדול יותר באופן ניכר, הן בניתוח מספר המנדטים והן בניתוח מספר הקולות. מחקרים מלמדים כי הסיבה לכך היא לא בהכרח העובדה שהציבור הליטאי גדול יותר אלא העובדה שרשימות רבות של דגל התורה ברשויות מקומיות פונות לקהלים רחבים, שאינם בהכרח בשר מבשרה של החברה החרדית, ואילו אגודת ישראל מתמקדת בפנייה לציבור החרדי־חסידי בלבד.
ראו גם
פועלי אגודת ישראל
החזית הדתית המאוחדת
חזית דתית תורתית
קישורים חיצוניים
יהדות התורה, ברשת החברתית פייסבוק
יהדות התורה, ברשת החברתית X (טוויטר)
יהדות התורה, סרטונים בערוץ היוטיוב
סיעת יהדות התורה והשבת - אגודת ישראל דגל התורה בכנסת העשרים וארבע, באתר הכנסת
מצע המפלגה משנת 1999
עקיבא נוביק, יהדות התורה מפולגת: "מלחמת הכול בכל", באתר ynet, 21 בדצמבר 2012
