גדי איזנקוט

במהלך שירותו בצה"ל שירת כמפקד חטיבת גולני, כמזכיר הצבאי של ראשי הממשלה אהוד ברק ואריאל שרון, כמפקד עוצבת נתיב האש, כמפקד אוגדת איו"ש, כראש אגף המבצעים, כמפקד פיקוד הצפון וכסגן הרמטכ"ל.

ראשית חייו

איזנקוט נולד בטבריה, לאסתר ולמאיר איזנקוט שעלו לישראל ממרוקו, והיה השני מבין חמישה אחים. כשהיה בן שנה עברה משפחתו להתגורר באילת.

לאחר שהתגרשו הוריו, התחתן אביו פעם נוספת ונולדו לו עוד ארבעה ילדים. בשנים 1969–1971 (החל מגיל 9) התחנך גדי כילד חוץ בקיבוץ צאלים. אחר כך למד באילת, במגמה הימית בבית הספר התיכון "גולדווטר", ואת בחינות הבגרות השלים בבית ספר ערב אקסטרני.

הוא בעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל אביב ותואר שני במדע המדינה מאוניברסיטת חיפה. ב-1997 סיים לימודי תואר שני בצבא וביטחון במכללת המלחמה של צבא ארצות הברית בקרלייל שבפנסילבניה.

שירות בצה"ל

ב-19 באוקטובר 1978 התגייס לצה"ל לחטיבת גולני, שם שובץ לגדוד 51. עבר מסלול הכשרה כלוחם וסיים את הטירונות כחניך מצטיין פלוגתי, ובהמשך סיים קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר. במהלך הקורס נפצע בראשו מכדור מקלע שחדר לתוך הנגמ"ש שבו נהג. לאחר שהשתקם מן הפציעה שב לחטיבה כמפקד מחלקה בגדוד 51. במלחמת לבנון הראשונה החליף את מפקד פלוגה א' בגדוד 51, שנפצע בקרב על הבופור, ופיקד עליה בקרב לכיבוש עין א-תינה, בו איבד שניים מחבריו הטובים ובכיבוש א-נבטיה, ג'זין ונמל התעופה של ביירות. שנה לאחר מכן השתחרר מצה"ל, אך לאחר שלושה חודשים שב לשירות קבע, ונענה להצעת מפקד בית הספר לקצינים, אילן בירן, לשרת כמפקד פלוגת צוערים בקורס.

בשנים 1984–1985 פיקד על פלוגת הנ"ט של חטיבת גולני, והוביל את לוחמיה במבצעים מורכבים בלבנון. הוא הודח מתפקידו חודש טרם סיומו, לאחר שניהל ויכוח פומבי עם מפקד החטיבה, צבי פולג, שבמהלכו סירב לציית לפקודה להחזיר את פלוגתו באמצע חופשה. לאחר מכן השתלם במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה. בשנים 1986–1987 שימש קצין אג"ם חטיבתי. לאחר שהשתלם בקורס מג"דים מונה למפקד גדוד 13 (גדעון) ולאחר מכן שירת כסגן מפקד חטיבת גולני.

תפקידי מח"ט

בשנת 1991 מונה לקצין המבצעים של פיקוד הצפון. ב-1992 הועלה לדרגת אלוף-משנה ומונה למפקד חטיבת כרמלי (חטיבת מילואים). בשנת 1994 מונה, במקביל לתפקידו הקודם, למפקד חטיבת אפרים. בשנת 1997 החליף את אל"ם ארז גרשטיין ומונה למפקד חטיבת גולני, זמן קצר לאחר אסון השריפה בוואדי סלוקי, שבו נהרגו חמישה מלוחמי החטיבה ונפצעו חמישה נוספים. כמפקד החטיבה שינה נורמות התנהגות בפלוגות הוותיקות, ונאבק בתופעות של מרידות ויחסי צעירים וותיקים. בנוסף הוביל את לוחמי החטיבה במשך שנתיים בלחימה בדרום לבנון במהלכן הרגו כארבעים אנשי חזבאללה. לדברי תא"ל גיורא ענבר וכרמלה מנשה, הביע באותה העת תמיכה בנסיגה מלבנון בדיונים פנימיים.

תפקידי תת-אלוף

בשנת 1999 הועלה לדרגת תת-אלוף ומונה למזכיר הצבאי של ראש הממשלה ושר הביטחון אהוד ברק. בתפקיד זה נטל בין היתר חלק במשא ומתן עם סוריה. בהמשך שירת כמזכירו הצבאי של אריאל שרון עד יולי 2001. בשנת 2001 מונה למפקד אוגדת מילואים משוריינת (עוצבת נתיב האש).

בשנת 2003 מונה למפקד אוגדת איו"ש. כמפקד האוגדה הוביל אותה להישגים רבים בלחימה נגד הטרור הפלסטיני באינתיפאדה השנייה, ובהם בין היתר מבצע אישית לוחצת. הוא הוביל את אסטרטגיית "מכסחת הדשא" שכללה שורה ארוכה של מבצעים ופשיטות בלב הערים הפלסטיניות לאחר מבצע חומת מגן. פעילות זו הצליחה למגר את טרור המתאבדים הפלסטיני שיצא מיהודה ושומרון ואיפשרה את השגת המטרות האסטרטגיות של המבצע.

תפקידי אלוף

ב-2005 קודם לדרגת אלוף ומונה לראש אגף המבצעים במטכ"ל. לאחר שמסקנות תרגיל "שילוב זרועות" שקיים צה"ל קבעו כי יכולת הפגיעה של צה"ל במשגרי הרקטות קצרות הטווח מוגבלת, הוביל איזנקוט תפיסה לפגיעה במרכז העצבים של ארגון חזבאללה ברובע הדאחייה בביירות כמרכיב מרכזי ליצירת הרתעה מול חזבאללה. במהלך מלחמת לבנון השנייה היה אמון, כראש אגף המבצעים, על תכנון וביצוע מהלכי צה"ל בשדה הקרב במלחמה. איזנקוט היה לאחד האלופים הבודדים במטה הכללי שהעזו לחלוק על הרמטכ"ל, דני חלוץ, ועל המהלכים שהציע. כך, למשל טען בתחילת המלחמה כי יש לגייס את כוחות המילואים כדי לשפר את המוכנות למהלך קרקעי רחב היקף, אף שהתנגד למהלך הקרקעי, משום שסבר שאת האפשרות לבצעו יש להפוך לבת יישום. בנוסף המליץ על תקיפה אווירית רחבה נגד תשתיות בלבנון על פי תוכנית "שוברת הקרח", והדגיש כי על ישראל לחתור לסיום מהיר של המלחמה. בתגובה לרעיון לבצע פשיטה מצומצמת על בינת ג'בייל שהעלה בני גנץ, תמך איזנקוט במבצע עתיר כוחות על היעד.

בספטמבר 2006, לאחר התפטרותו של האלוף אודי אדם בעקבות המלחמה, מונה למפקד פיקוד הצפון. עם כניסתו לתפקיד הוביל את ההכנות ואימוני הפיקוד בתקופה שקדמה לתקיפת הכור הגרעיני בסוריה, שהייתה עלולה להביא לפרוץ מלחמה. הוא תמך ב"דוקטרינת הדאחייה", לפיה במקרה של פעולה מלחמתית מצד חזבאללה יש לגמול בהפצצת כפרים מהם נורו רקטות על ישראל, תוך הפעלת כוח לא פרופורציונלי בדומה להפצצת רובע הדאחייה במלחמת לבנון השנייה. במסגרת תפקידו הציב מארבים באזורים שישראל ראתה בהם ריבוניים כדי למנוע התקרבות של לבנונים. הוא קידם מדיניות הפעלת כוח שהתבססה על מימוש ריבונות המדינה עד המטר האחרון של הגבול הבין-לאומי (עד למלחמת לבנון השנייה, צה"ל נמנע מלחצות את הגדר אף במקומות שבהם נוצר פער בינה לקו הכחול, שנודעו בכינוי "מובלעות" – ואיזנקוט שינה את התפיסה ויזם פעילויות מעבר לגדר, אך לא מעבר לקו הכחול) ותגובה חריפה על כל אירוע. הדבר הביא לשקט ממושך בצפון מדינת ישראל מאז תום מלחמת לבנון השנייה. לכל אורך תקופת פיקודו לא נפגעו אזרחים ישראלים בצפון. ביולי 2011 סיים את תפקידו כמפקד פיקוד הצפון, לאחר שכיהן בתפקיד כמעט חמש שנים.

עם סיום תפקידו כמפקד פיקוד הצפון, היה איזנקוט אמון על עבודת מטה שבעקבותיה הוחלט בצה"ל על הקמת מפקדת העומק. מפקדה זו אמונה על פעילות צה"ל בעומק האסטרטגי של מדינות האויב של ישראל. תפקידו של איזנקוט היה לעמוד בראש צוות הקמה של המפקדה. ב-2012 איזנקוט לקח חלק במבצע עמוד ענן.

איזנקוט שירת כסגן הרמטכ"ל בני גנץ בין ינואר 2013 לדצמבר 2014, תקופה שבה התקיים מבצע צוק איתן.

ראש המטה הכללי

ב-14 בדצמבר 2014 אישרה הממשלה את מינויו של איזנקוט לרמטכ"ל ה-21 של צה"ל, וב-16 בפברואר 2015 החל לשרת בתפקיד. סגנו בשנים 2015–2016 היה האלוף יאיר גולן, שהיה מועמדו המועדף של ראש הממשלה בנימין נתניהו לתפקיד הרמטכ"ל עד לנאום התהליכים שלו ביום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע"ו (2016). ב-18 בינואר 2017 החליט שר הביטחון אביגדור ליברמן להאריך את כהונתו של איזנקוט עד 31 בדצמבר 2018, ובהמשך הוארכה כהונתו עד 15 בינואר 2019. עם כניסתו לתפקיד פעל לחזק את זרוע היבשה, בין השאר על ידי תגבור אימוני כוחות החי"ר והשריון (תוך צמצום היקף כוחות המילואים), הגדלת יחידת יהל"ם לטיפול במנהרות לחימה ואימון גדודי חי"ר להתמודדות עם איום המנהרות בנוסף קבע עם כניסתו לתפקיד כי לא ייערכו עוד מסיבות פאר בצה"ל עם אמנים יקרים, והגביל אירועים מרכזיים לעצרות חטיבה ומעלה.

תפיסתו האסטרטגית של איזנקוט באה לידי ביטוי בתוכנית "גדעון", תוכנית רב-שנתית שגיבש עם כניסתו לתפקיד, העוסקת במגוון נושאים, שהעיקריים שבהם: טיפוח כוח האדם בצה"ל, בניית סדר כוחות, השקעה בפיתוח יכולות התמרון של צה"ל, ביטול מערכים מיותרים, הקמת זרוע סייבר, והקמת חטיבת הקומנדו. בלב התוכנית עומד מסמך אסטרטגיית צה"ל, שפורסם באוגוסט 2015. במסמך זה מוגדרים תפיסות הפעלת הכוח של צה"ל. איזנקוט פרסם את המסמך כדי להגביר את השקיפות בין עמדות הצבא לדרג המדיני ולאזרחי המדינה, וכדי לגרום לדרג המדיני להתייחס לרעיונות המובעים בו כאל סוג של מענה להיעדר מסמכי ביטחון לאומי רשמיים. האסטרטגיה קובעת כי יש לחתור לקצר את משך המערכות הצבאיות ולסיימן במהירות בתוצאה מכרעת ומרתיעה. יש להפעיל "מהלומה משולבת מיידית ובו בזמן" המבוססת על שני מרכיבי יסוד: מאמץ תמרון יבשתי מהיר, קטלני ורב-זרועי, ומאמץ אש מדויקת רחב היקף המבוסס על מודיעין איכותי. המסמך מבהיר כי כאשר האויב מסתתר בתוך אוכלוסייה אזרחית ומאיים על העורף, אין חלופה לתמרון קרקעי. במסגרת האסטרטגיה הוגדרה תפיסת המערכה בין המלחמות (מב"ם) - תפיסת הפעלת כוח של צה"ל במצבי שגרה ומתחת לסף מלחמה. מטרותיה הן לצמצם איומים קיימים ומתהווים, להרחיק את המלחמה וליצור תנאים טובים יותר לניצחון בה, לשמר ולחזק את ההרתעה, להגדיל את הנכסיות של ישראל וצה"ל ולשמר את חופש הפעולה של צה"ל ולצמצם את זה של האויב. במסגרת זו מתבצעות פעולות שנועדו, בין היתר, למנוע או לעכב את התעצמות האויב ולשבש את יכולותיו. איזנקוט הציג את תוכנית "גדעון" המוגמרת ביולי 2015, והיא אושרה על ידי הקבינט המדיני-ביטחוני בסוף אפריל 2016.

במהלך כהונתו פרץ גל טרור של מפגעים בודדים, שהחל בשלהי 2015. צה"ל הגדיר כי המטרה היא "לקצר את הגל, לא לתת לו רוח גבית". לשם כך, נקבע עיקרון של הפרדה מוחלטת בין האוכלוסייה הפלסטינית הבלתי מעורבת לבין מבצעי הטרור. הודות ליישום אסטרטגיה זו, נרשמה ירידה חדה ודרמטית בהיקף הפיגועים: מגל שהתחיל בשיא של כ-70 פיגועים בחודש באוקטובר 2015, דעך הטרור לתשעה אירועים בלבד בחודשים יוני ויולי 2016, וחמישה אירועים באוגוסט 2016. במקרה הרשעתו בהריגה של אלאור אזריה איזנקוט הציג עמדה ערכית ברורה וחד-משמעית לפיה הירי היה מעשה לא נורמטיבי. הדבר עורר פולמוס ציבורי וקריאות הסתה חריפות נגד צמרת הצבא ואיזנקוט.

בפברואר 2016 הגדיר את ההתמודדות מול מנהרות עזה כמשימה מרכזית. במסגרת זו הגיע לדיונים בפיקוד הדרום פעם או פעמיים בחודש לפחות.

בספטמבר 2016 אישר איזנקוט את פקודת השירות המשותף, שעוררה ביקורת בקרב הציונות הדתית, ובדצמבר 2017 פורסם נוסח מעודכן על פיו יוכלו קצינים ונגדים המתנגדים לשירות ביחידות מעורבות לערער מיד עם שיבוצם, אולם לא תהיה להם הזכות לסרב. איזנקוט הכניס לשימוש את "מסמך התפיסה המגדרית" של היוהל"ם, רחל טבת ויזל, שקבע כי ההבדלים המגדריים אינם נובעים ממאפיינים ביולוגיים ופיזיולוגיים כי אם תוצר של הסללה חברתית, כשמתן תכונות התנהגותיות לגברים ולנשים היא סטריאוטיפית. בעקבות חשיפת המסמך על ידי ארגון "תורת לחימה", הנחה איזנקוט להסיר את המסמך מאתר צה"ל.

בספטמבר 2017 אישר איזנקוט תוכנית שבה לוחמים בארבע יחידות מיוחדות - סיירת מטכ"ל, שייטת 13, יחידת שלדג ויחידה 669, יעברו לשרת במסלול קבע בן שמונה שנים, במקום 4–5 שנים, ויקבלו שנתיים של לימודי תואר ראשון על חשבון הצבא במקצועות לבחירתם.

בשנים 2017–2018 החל צה"ל במהלך אסטרטגי בעוטף עזה נגד מנהרות הטרור של חמאס. המהלך כלל הקמת מכשול תת-קרקעי שכלל טכנולוגיות חישה והקמת המעבדה הטכנולוגית לגילוי ואיתור מנהרות בפיקוד הדרום. איזנקוט עדכן כי באופן זה אותרו למעלה מ-15 מנהרות, ואלה נוטרלו על ידי חיל ההנדסה הקרבית וחיל האוויר הישראלי.

איזנקוט היה הרמטכ"ל הראשון שניהל מערכה גלויה מול איראן. הוא העצים את המב"מ (המערכה בין המלחמות) - המערכה החשאית שמנהלים גופי המודיעין, חיל האוויר והיחידות המיוחדות. איראן ניסתה להתבסס צבאית בסוריה והשקיעה מאמצים לחמש את חזבאללה. במסגרת המב"מ, צה"ל ביצע למעלה מ-200 תקיפות על מחסנים ומשלוחים איראניים בסוריה, כולל תקיפת שיא נרחבת במאי 2018 של למעלה מ-70 מטרות איראניות. כדי לבלום את התעצמות חזבאללה תקף חיל האוויר הישראלי פעמים רבות בסוריה, כאשר בין המטרות נמנו משלוחי נשק, מחסני נשק ותחמושת, טכנולוגיות מתקדמות, תשתיות צבאיות איראניות, בסיסי צבא ושדות תעופה, וכן מערכות הגנה אווירית ונ"מ. שיא העימות התרחש באפריל ובמאי 2018, וכלל את מבצע בית הקלפים בו תקף חיל האוויר תשתיות איראניות בסוריה. בתקיפות הושמדו טילים רבים ונהרגו פעילים רבים ממשמרות המהפכה האסלאמית, חזבאללה וממיליציות שיעיות שונות, וכן למעלה ממאה חיילים סוריים.

ב-4 בדצמבר 2018, במהלך חג החנוכה, יצא צה"ל למבצע מגן צפוני, שנועד להשמיד את איום המנהרות בגבול ישראל–לבנון. המבצע הסתיים בתחילת ינואר 2019, ובמהלכו חיל ההנדסה הקרבית איתר ונטרל שש מנהרות חוצות גדר. לאחר סיום המבצע, ב־15 בינואר 2019, השתחרר איזנקוט מצה"ל.

פעילות אזרחית

בשנת 2019, לאחר שחרורו מצה"ל, הצטרף איזנקוט למכון וושינגטון למדיניות המזרח התיכון. בנובמבר 2019 מונה לדירקטור בחברת צור שמיר אחזקות והצטרף כעמית מחקר בכיר למכון למחקרי ביטחון לאומי. הוא זכה באות אביר איכות השלטון 2019 בקטגוריית צבא וביטחון מטעם התנועה לאיכות השלטון.

בינואר 2020 מונה לדירקטור בחברת הנדל"ן והארכיבאות וילאר אינטרנשיונל. ביוני 2020 מונה ליושב ראש עמותת יד בן-גוריון. באותה שנה הוביל צוות מומחים במכון למחקרי ביטחון לאומי שגיבש המלצות להתמודדות ישראל עם משבר הקורונה. באפריל 2021 מונה ליו"ר דירקטוריון חברת סטורג' דרופ, העוסקת בפיתוח טכנולוגיות לאגירת אנרגיה ירוקה. בזמן שהיה יו"ר החברה הוא מיזג אותה עם שלד בורסאי. החברה גייסה בגיוס פרטי לפי שווי 230 מיליון ש"ח לאחר המיזוג. בשנת 2022, כשאיזנקוט עדיין היה יו"ר, המניה קרסה בכ־90% מאז השלמת המיזוג.

קריירה פוליטית

באוגוסט 2022 הודיע איזנקוט על הצטרפותו לפוליטיקה במסגרת המחנה הממלכתי בראשות בני גנץ וגדעון סער. הוא קיבל ברשימה את המקומות 3,9,16,18. בבחירות השיגה המפלגה 12 מנדטים, ואיזנקוט הושבע כחבר הכנסת מטעם האופוזיציה.

בכנסת העשרים וחמש היה איזנקוט יושב ראש ועדת משנה בוועדת החוץ והביטחון בנושא תפיסת הביטחון ובניין הכוח. דיוני ועדת משנה זו הניבו הצעת חוק לפיה הממשלה תפרסם תפיסת ביטחון לאומי; ההצעה הוגשה ב־26 ביולי 2023 ולא הספיקה לעלות לאישור ועדת השרים לחקיקה לפני תחילת מלחמת חרבות ברזל.

לבסוף, ההצעה עברה בקריאה ראשונה ב-10 ביוני 2025; לפי ההצעה, על המטה לביטחון לאומי חובה לגבש אסטרטגיה מדינית-ביטחונית עם כינונה של ממשלה חדשה, האסטרטגיה תציג את הנחות היסוד, האיומים, האתגרים והכלים להתמודדות עמם, ותאושר בממשלה בתוך 150 ימים מיום כינונה. כמו כן, המסמך יוצג לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת על ידי ראש הממשלה או ראש המל"ל, ויסווג כסודי למעט תמצית שתפורסם לציבור.

בספטמבר 2023 נאם איזנקוט בכנס של המכון למדיניות נגד טרור וקרא לגבש תפיסת ביטחון לאומי מול האיום של התקדמות יכולות חזבאללה וחמאס ושרידות דאעש. איזנקוט התנגד נחרצות לרפורמה המשפטית. עוד בחודש מרץ, במסגרת ההפגנות נגדה, אמר שישראל נמצאת בסכנה הביטחונית הגדולה מאז מלחמת יום הכיפורים, ניבא שבקרוב רבים מהמפגינים יגויסו למילואים, וטען שהממשלה אוטמת אוזניים בפני הציבור ובפני המציאות הביטחונית.

ב-7 באוקטובר 2023, עם מתקפת הפתע של החמאס על ישראל, החלו מגעים לכניסת המחנה הממלכתי לשורות הממשלה לזמן המלחמה. חמישה ימים לתוך המלחמה הושלם התהליך, ואיזנקוט מונה, לצד רון דרמר מהליכוד, לחבר משקיף בקבינט המלחמה בו היו חברים ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון יואב גלנט והשר בני גנץ. במסגרת הצטרפותו לממשלה גם הושבע לשר בלי תיק. מתחילת המלחמה עמד איזנקוט על כך שישראל חייבת להשמיד את כל חמאס בעזה. לקראת סוף נובמבר תמך בהפוגה באש בתמורה להסדר בו יושבו חלק מהחטופים בפעימות. בתום שבוע חמאס הפיל את ההפוגה, אך במהלך קיומה הושבו 114 חטופים. ב-7 בדצמבר, בעת סיור במפקדת אוגדה 162, נמסר לו על נפילת בנו גל בקרבות.

על פי פרוטוקולים של דיוני הקבינט, בשנת 2024 המליץ איזנקוט על תקיפה רחבה בטהראן בעוד נתניהו ביקש לנהוג באיפוק, ולעצור מהלכים התקפיים.

ב-9 ביוני 2024 התפטרו שרי המחנה הממלכתי, ובהם איזנקוט, מן הממשלה, לטענתם בשל שיקולים זרים שהשפיעו על קבלת ההחלטות.

ב-30 ביוני 2025 הודיע על פרישתו מהמחנה הממלכתי והתפטרותו מהכנסת. ב-2 ביולי 2025 התפטר מהכנסת. ההתפטרות נכנסה לתוקף ב-4 ביולי 2025.

ב-16 בספטמבר 2025 הודיע על הקמת מפלגה חדשה בשם "ישר! עם איזנקוט". לצד גדי איזנקוט נמנים עם מייסדי המפלגה יואב הורוביץ, לשעבר מנכ"ל משרד ראש הממשלה ומקורבו של בנימין נתניהו; שיר סיגל, פעילה לשחרור החטופים במלחמת חרבות ברזל ובתם של שניים מהחטופים, אביבה וקית' סיגל; שר הדתות לשעבר מתן כהנא; חבר הכנסת לשעבר טל רוסו; פרופ' מנואל טרכטנברג; ניר זוהר (נשיא חברת WIX); ענבר גיטי-הרוש, לשעבר ראש מנהלת "מתווה השירות" במשרד הביטחון ומנכ"לית "אחרי!"; ופרופ' ישי בר.

ב־7 בספטמבר 2026 הוגשה רשימת "ישר! עם איזנקוט" לבחירות לכנסת העשרים ושש, ובראשה איזנקוט. בבחירות שנערכו ב-27 באוקטובר 2026 קיבלה מפלגת ישר! 21 מנדטים.

לאחר הבחירות כתב כי בכוונתו לפעול למימוש הרוב הפרלמנטרי שנוצר בכנסת באופן מיידי, בשביל לפעול להקמת ועדת חקירה ממלכתית, קידום חובת שירות לכל ופעולה מיידית להגדלה וחיזוק היקף המשרתים בצה"ל, תגמול והוקרה ראויה למשרתים, ביטול חוקי ההפיכה המשטרית ועוד. עוד כתב כי איזנקוט חזר על העקרונות שהציב טרם הבחירות למען שותפות להקמת ממשלה.

עמדות פוליטיות

איזנקוט מאמין במדינה שחזונה משקף ערכים לאומיים-יהודיים, ומדגיש את הצורך הקיומי בהבטחת "רוב ציוני וממלכתי" במדינת ישראל. מתוך עמדה זו הוא מתנגד נחרצות למדינה דו-לאומית, ורואה בהיפרדות מן הפלסטינים מהלך ביטחוני אסטרטגי שנועד לנתק את ישראל מהאחריות לחייהם, תוך שמירה מוחלטת על חופש הפעולה המבצעי של צה"ל בכל שטחי ארץ ישראל. לתפיסתו, קיומה של הפרדת הרשויות ועצמאות מערכת המשפט אינן רק סוגיות חוקתיות, אלא מהוות "שכבת מגן" אסטרטגית המעניקה לצה"ל חופש פעולה בזירה הבינלאומית, וחוסמת התערבות של טריבונלים זרים כגון בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. בנוסף, הוא רואה ביציבות שלטונית ומערכתית תנאי קריטי לניהול מלחמות מול אויבים, ומתריע כי פגיעה בהפרדת הרשויות מייצרת כאוס פנימי שמשתק את יכולת קבלת ההחלטות של הקבינט ומחליש את ישראל מול האיום האיראני.

את הצעדים ההיסטוריים של הסכמי אוסלו, הסכם חברון ותוכנית ההתנתקות בוחן איזנקוט מנקודת מבט ביטחונית ופרגמטית, כהחלטות שנועדו בראש ובראשונה למנוע מצה"ל לשאת בנטל ניהול חייהם של מיליוני פלסטינים ולהבטיח את עליונותה הדמוגרפית של ישראל. לאור תפיסה זו, הוא מזהיר כי ניסיונות לפרק את הרשות הפלסטינית ללא חלופה שלטונית אחרת, או לקדם את הקמתו מחדש של גוש קטיף, ימיטו אסון על המדינה. לשיטתו, צעדים אלו ישאבו את כוחות צה"ל וישחקו אותם במשימות שיטור וניהול אוכלוסייה עוינת בסמטאות, ובכך יפגעו ביכולתו של הצבא להפנות את מלוא כוחו היבשתי להשמדת תשתיות הטרור ולהכרעת האויב במערכות השונות.

איזנקוט הציב ארבעה תנאי סף להצטרפות מפלגות לקואליציה עתידית בראשותו: הכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, קבלה והכרה בערכי מגילת העצמאות, הכרה בחובת הגיוס לצה"ל או בשירות לאומי לכל אזרחי המדינה והכרה בחמאס כארגון טרור שיש לפרק ולהשמיד, תנאי שאיזנקוט דרש להכניס כחלק מקווי היסוד של הממשלה.

ביטחון

תפיסתו האסטרטגית של גדי איזנקוט, כפי שנוסחה במסמך "אסטרטגיית צה"ל", גורסת כי השקט הביטחוני אינו מטרה בפני עצמה, אלא יכול להיות מושג אך ורק באמצעות הרתעה התקפית ואיום מוחשי על שרידות האויב. בניגוד לתפיסות של "הכלה", איזנקוט דוגל בהפעלת כוח מוחץ מיד עם פרוץ העימות, במטרה להשמיד את יכולות האויב ולהכריעו במהירות טרם התערבות הקהילה הבינלאומית. ה"מערכה שבין המלחמות" (המב"ם) אינה נתפסת בגישתו כתחליף למלחמה כוללת, אלא כמאמץ התקפי ומודיעיני רציף לשחיקת בניין הכוח של האויב ולשיפור תנאי הפתיחה של צה"ל לקראת מערכה רחבה. לתפיסתו, תכלית הפעלת הכוח הצבאי היא לשפר את המצב האסטרטגי של ישראל לאורך זמן. הוא סבור כי הישגים צבאיים צריכים להיות מתורגמים למהלך מדיני שייצור מציאות אסטרטגית טובה ויציבה יותר. הוא מדגיש את חשיבותה של עצמאות אסטרטגית וחופש פעולה של צה"ל.

על רקע התגברות האיומים הרב-זירתיים, איזנקוט הפך לאחד הקולות הבולטים הדורשים את הגדלתו המשמעותית של צבא היבשה. הוא התריע כי הסד"כ (סדר הכוחות) הקיים אינו מספיק להתמודדות קיומית מול מספר חזיתות בו-זמנית, וקרא בכנסת ובממשלה להוספת אוגדות חדשות, הרחבת מערך המילואים וגיוס חרדים על מנת לספק לצה"ל את המסה הקריטית הנדרשת לתמרון קרקעי עמוק ומכריע בשטח האויב.[דרוש מקור]

ב-2018 אמר איזנקוט כי האיום האיראני אינו תאורטי וכי קיימים באיראן החזון והרצון להגיע ליכולת גרעינית על אף הסכם הגרעין. בספטמבר 2019 הרחיבו איזנקוט ופרופסור גבי סיבוני את היריעה במסמך "קווים מנחים לתפיסת ביטחון לישראל". עבודה זו התפרסמה במקביל במכון למחקרי ביטחון לאומי ובמכון וושינגטון למדיניות המזרח התיכון. לטענתם, האיום המרכזי ניצב בדמות שאיפתה של איראן להגמוניה אזורית וליכולת גרעינית. כמענה לאתגרים, הם מציעים גישה המשלבת את המב"ם יחד עם תמרון יבשתי מוחץ להכרעת האויב. המסמך מגדיר עילות מלחמה מובהקות, הכוללות פעולה יזומה לסיכול בניין כוח אסטרטגי של האויב, ומערכות גמול שנועדו לשקם את ההרתעה הישראלית. באשר לארצות הברית, איזנקוט הדגיש כי הברית נועדה ליצור שילוב אינטרסים המהווה הזדמנות עבור ישראל להשמיד את האיום הגדול ביותר עליה, ולא לשמש מגבלה על חופש הפעולה הצבאי.

ב-2024 הזהיר איזנקוט כי איראן קרובה לייצור נשק גרעיני יותר מאשר אי פעם, וקרא לדרג המדיני לקבל החלטות ולא להסתפק בהתנהלות הססנית. עם פרוץ מלחמת "שאגת הארי" במרץ 2026, כיו"ר מפלגת "ישר", הציג איזנקוט קו ניצי מובהק וגיבה באופן מלא את המלחמה באיראן, אותה כינה "המלחמה הצודקת ביותר בעשורים האחרונים מול האויב המר ביותר". הוא הבהיר כי המטרה העליונה חייבת להיות השמדת הפרויקט הגרעיני ומאגרי האורניום המועשר. בנוסף, דרש להביא לפירוק מוחלט של החמאס וחזבאללה, והצהיר כי למנהיג איראן עלי ח'אמנאי שחוסל "היה מגיע למות, יחד איתו כל חבורת הפיקוד והמנהיגים". ב-1 ביולי 2026 ביקר איזנקוט את טענתו של נתניהו לפיה כבר לפני מבצע עם כלביא היו לאיראן פצצות גרעיניות בפועל, וטען כי אמירות אלו שקריות ונועדו להבהיל את הציבור במקום להתמקד בניצחון במערכה.

באוגוסט 2026 אמר שנכון לעת זו, בנייה באזור E1 היא טעות שעולה במחיר בין-לאומי. עוד אמר כי פתרון שתי המדינות הוא טעות מרה וכי "מי שחושב על פתרון שתי המדינות אחרי 7.10 פשוט הזוי".

באוקטובר 2026, התחייב שתוך 18 חודשים מכניסתו ללשכת ראש הממשלה, חמאס לא ישלוט יותר ברצועת עזה, כאשר הזרוע הצבאית של חמאס תושמד בין אם באמצעות פעולה על בסיס מתווה הנשיא טראמפ שהתקבל על ידי ממשלת נתניהו, או בין אם בהפעלת יכולות צבאיות ומבצעיות.

עמדות אזרחיות

בריאיון בפברואר 2023 אמר איזנקוט כי מערכת המשפט אינה חסינה מביקורת, מתיקונים ואף מרפורמה. עם זאת, הוא הגדיר את הפוליטיזציה של הוועדה לבחירת שופטים ואת הפרת האיזון בין הרשויות כגורמי הדאגה העיקריים, וקרא להידברות ולהבנות. במרץ 2023 תמך בטיוטת הפשרה של הנשיא יצחק הרצוג כבסיס למשא ומתן. הוא אמר כי אין לאפשר לפוליטיקאים להכתיב את זהות השופטים, וכי בחירת השופטים צריכה להתבצע בהידברות ובמערכת איזונים.

בהקשר של גיוס החרדים, אמר באותו ריאיון כי "צריך לאפשר ללומדי תורה ללמוד תורה, אבל צריך לאפשר לרבים אחרים לשרת". הוא התנגד לגיוס בכפייה וקבע כי "לגייס בכוח זה לא ילך, זו טעות", וקרא להידברות. עם זאת בעקבות משבר כוח האדם של צה"ל במלחמת חרבות ברזל שינה את עמדתו ומתווה הגיוס שמציעה מפלגת ישר בהנהגתו מחייבת את כל החרדים להתגייס לשירות צבאי או לאומי, לפי בחירת הצבא, למעט עד 3% המצטיינים בלימוד תורה, מכל מחזור גיוס, שיקבלו פטור. צעיר שלא יקבל פטור ולא ישרת יספוג סנקציות כלכליות ופליליות.

חיים אישיים

איזנקוט מתגורר בהרצליה, נשוי לחנה (לבית שטרן), אדריכלית, ולהם חמישה ילדים.

במהלך מלחמת חרבות ברזל שכלו בני הזוג את בנם הצעיר, רס"ר גל מאיר איזנקוט, אשר נהרג במהלך מבצע קומנדו לחילוץ גופות חטופים ממתקפת הפתע. גם אחיינו, בנה של אחותו למחצה שרון, סמל מאור כהן איזנקוט; ואחיין נוסף מצד אשתו, סרן יוגב פזי, נפלו במלחמה.

לקריאה נוספת

עמוס הראל ואבי יששכרוף, המלחמה השביעית, תל אביב: ידיעות ספרים, 2004, מסת"ב 9655117677

עמוס הראל ואבי יששכרוף, קורי עכביש, ידיעות אחרונות, 2008, מסת"ב 9654824310

דן מרגלית ורונן ברגמן, הבור - הסודות האפלים מאחורי משבר המנהיגות החמור בתולדות צה"ל, אור יהודה: כנרת זמורה-ביתן, 2011, מסת"ב 9789655179705

עפר שלח ויואב לימור, שבויים בלבנון, משכל, 2007, מסת"ב 9654824086

עפר שלח, "האומץ לנצח", תל אביב: ידיעות ספרים, 2015.

קישורים חיצוניים

גדי איזנקוט, באתר הכנסת

גדי איזנקוט, ברשת החברתית פייסבוק

גדי איזנקוט, ברשת החברתית X (טוויטר)

גדי איזנקוט, ברשת החברתית אינסטגרם

גדי איזנקוט, ברשת החברתית טיקטוק

גדי איזנקוט, באתר כנסת פתוחה

גדי איזנקוט, באתר גדוד הסיור של חטיבת גולני

גדי איזנקוט, באתר ערוץ הכנסת

הרמטכ"ל ה-21, באתר צה"ל

אמיר בוחבוט‏, המועמד מספר 1, באתר וואלה, 23 באוקטובר 2014

אלון בן דוד, ‏לא סחבק: קוים לדמותו של מי שיכול להיות הרמטכ"ל הבא, באתר מעריב השבוע, 4 בנובמבר 2014

אמיר בוחבוט‏, מהצפון ועד איו"ש: כך נסללה דרכו של איזנקוט לרמטכ"לות, באתר וואלה, 29 בנובמבר 2014

יואב זיתון, אטילה שומפלבי וגידו רן, "מאות רבות של תקיפות - בלי תגובה אחת. זו ההרתעה של צה"ל". הרמטכ"ל בריאיון ראשון, באתר ynet, 20 בספטמבר 2017

אמיר בוחבוט, יעקב אילון ואבירם אלעד‏, "נסראללה הוא מטרה לגיטימית לחיסול": הרמטכ"ל בריאיון מיוחד, באתר וואלה, 20 בספטמבר 2017

רון בן ישי, עם מבט לאיראן, חיזבאללה וחמאס: איזנקוט מסכם 3 שנים במטכ"ל, באתר ynet, 16 בפברואר 2018

יואב לימור, עשה את זה בדרכו, באתר ישראל היום, 1 בנובמבר 2018

יוסי מלמן, ‏הרמטכ"ל המוצלח: כך התגבר איזנקוט על הקשיים מבית ומבחוץ, באתר מעריב אונליין, 5 בינואר 2019

שקד גבאי, ממפקד צעיר לרמטכ"ל ה-21 - 3 קצינים ששירתו לצדו מספרים על הדרך שעבר, באתר צה"ל, 9 בינואר 2019

בן כספית, ‏איזנקוט מסיים את תפקידו ביתרון בנקודות על נסראללה ובלי מלחמה ברקורד, באתר מעריב אונליין, 12 בינואר 2019

יואב לימור, "אני רוצה לעשות מדינה טובה יותר, להשפיע, ולקום עם ברק בעיניים", באתר ישראל היום, 21 במאי 2020

בן כספית‏, גדי איזנקוט: "צריך לשנות את המציאות, כי היא מובילה למדינה אחת, שהיא הרס החלום הציוני", באתר וואלה, 21 בינואר 2022

בן כספית, ‏הבן שנפל, הדיון הדרמטי בו נבלם חיסול נסראללה וההתהפכות של נתניהו | גדי איזנקוט בריאיון חשוף, באתר מעריב אונליין, 6 בדצמבר 2024

יואב לימור, איזנקוט: "אסור לרמטכ"ל להתפטר, אלא אם יקבל פקודה שתסכן חטופים", באתר ישראל היום, 21 בספטמבר 2025

הילו גלזר, בשקט ובהתמדה, איזנקוט עושה חריש עמוק במעוזי הליכוד, וזוכה לאהדה. אך האם זה יספיק?, באתר הארץ, 9 ביולי 2026

טל שניידר, דיוויד הורוויץ, "המטרה שלי היא להביא לפרישת נתניהו. שם יתחיל הריפוי של ישראל", באתר זמן ישראל, 6 באוקטובר 2026

עוזי ברוך, "אני לא שמאלני": איזנקוט מבהיר את עמדותיו לימין, ריאיון בערוץ "ערוץ 7", באתר יוטיוב (אורך: 43:48), 11 באוקטובר 2026

מאמריו

המענה בזירה הצפונית, המכון למחקרי ביטחון לאומי, צבא ואסטרטגיה, כרך 2, גיליון 1, יוני 2010

דבר ראש אגף המבצעים במלחמת לבנון השנייה, רא"ל גדי איזנקוט, באתר צה"ל, 10 ביולי 2016

אתגרי צה"ל 2016-2015, המכון למחקרי ביטחון לאומי, צבא ואסטרטגיה, כרך 8, גיליון 1, אוגוסט 2016

"גדעון" - למה ואיך?, מערכות 471, מאי 2017

הספר שלי: "ייחוד וייעוד" מאת דוד בן-גוריון, באתר צה"ל, 12 ביוני 2017

"המפקד, לו היית מביט בצה"ל, היית רואה צבא עוצמתי", מקור ראשון, 17 באפריל 2018

גדי איזנקוט וגבי סיבוני, קווים מנחים לתפיסת ביטחון לישראל, מזכר 196, המכון למחקרי ביטחון לאומי, ספטמבר 2019.

משבר הקורונה - המלצות למדינת ישראל | צוות מומחים בהובלת רא"ל (מיל') גדי איזנקוט, המכון למחקרי ביטחון לאומי, 13 באוגוסט 2020

גדי איזנקוט, איזנקוט: "סוריה, לבנון ואיראן - לא איומים קיומיים. השבר מבית כן", באתר ynet, 31 בדצמבר 2020